קריאה בתורה

את הפסוקים: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשֹתם (דברים א'), "ושננתם לבניך" (דברים ז'), דרשו חז"ל כך, שהחשיבות היא בערך הלימוד והידיעה עצמם. תנו רבנן – ושיננתם, "שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד" (קידושין ל'). ובהקשר לכך, גם בפסוק "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א', ח'), מודגשת חשיבות הלימוד עצמו. בהמשכו של הפסוק "ודברת בם", דרשו חז"ל את המצווה לעסוק בתורה. רב אחא אומר "ודברת בם" – עשה אותם קבע ואל תעשם עראי. אמר רבא – השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר "ודברת בם" – בם ולא בדברים אחרים. בכלל תרי"ג מצוות כלולה המצווה (המוסכמת על כל מוני תרי"ג מצוות), שחייב אדם ללמד את בנו תורה. ובמדרש תנאים לספר דברים ו', ז'. "ושננתם לבניך" – אלו תלמידך, וכך פסק הרמב"ם במשנה תורה הלכות לימוד תורה פרק א' הלכה ב': כשם שאדם חייב ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך", ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצווה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינם בניו, שנאמר "ושננתם לבניך". מפי השמועה למדו "בניך" – אלו תלמידך, שהתלמידים קרואים בנים. הקריאה הינה בהיגוי מדויק, בקול רהוט וערב לכל שומע, ומלווה בכינור להנעמת ההאזנה.

בברכת התורה, נתנאל חן ומאיר שמחון